מעצבת חלונות הראווה

קראת סוף המילניום דליה, אישה מפונקת, מוזרה ועשירה עוזבת את בעלה ובתה בטורונטו , קנדה ושבה ארצה, כדי לתעד את חייה של דודתה, קמליה, מעצבת חלונות הראווה ויתר בני משפחתה שנספו בשואה. לצורך כך היא בונה לה בית על הר הכרמל, ותוך כדי בנייתו היא מצרפת אליו חדר אוכל של מנזר קטולי, שהיא תולשת מסרט איטלקי. היא מחליפה את הצלב שעל הקיר בשעון, שבעיניה הוא משרתו של הזמן. בחדר הזה היא יוצרת לבדה בובות של בני משפחתה [מצד אמה] שנספו בשואה, ומושיבה אותן סביב השולחן הענק, וגם מתחילה לספר את קורותיהם, כשהיא מתרכזת בעיקר בסיפורה של קמליה, "מעצבת חלונות הראווה בוורשה, דודתה והאחות התאומה של אמה. היא משתדלת לשמור על סדר כרונולוגי מסוים, ומתחילה את סיפורה בתולדות הסבא-רבה,דווד-חיים, ואשתו, מרים, שהגיעו לוורשה עוד במאה 19. הסב, גבר גבוה מאוד וחסון, בעל חזות של "גוי" אך אדוק מאוד התעשר ורכש נכסים רבים בעיר, אך הזוג שמר בסוד את מקום מוצאם והם שילמו על כך מחיר חברתי