מאד ויין

קוראת יקרה, אני סופרת ומילים הן הנשק שלי. אני רוצה להכאיב לך. אני רוצה שהמילים שלי תהיינה כמלח, ואני רוצה לשפוך אותן לתוך הפצע הפתוח שלך. אני רוצה שהמילים שלי תהיינה חתיכות חדות של מראה, ושתוכלי לראות את עצמך משתקפת בהן. אני סדיסטית, הידועה כאומנית. הספרים שלי הם קריאה לנשים שנכוו מכאב לב, שכבולות בשעמום, שבויות של עבר שאינו משחרר, מנצחות עבר, שניסה להרוג אותן. את מבינה, אני חולה. למחלה שלי קוראים הטבע האנושי וזה מרתק אותי. אז אם את בוחרת לקרוא את מאד-ויין, זכרי את מה שסיפרתי לך על עצמי. אני לא כותבת כדי לבדר אותך, גם לא כדי להרוויח כסף או כדי שהספר שלי יונח על מדף בולט ברשת חנויות גדולה. אני כותבת כדי לחקור את הפינות האפלות של עצמי, ואני רוצה שתבואי איתי. אני קצת כמוך. אני חושבת שתראי את זה בעצמך בדפים של מאד-ויין. לא סיפרתי לך יותר מידי על הספר, בכוונה. אני רוצה שתיכנסי אליו עיוורת. בלי ידע קודם. אני רוצה שתיתקלי במחשבה, בצליל, בכאב שחשבת שרק את חווית. ותביני שאני הרגשתי אותם גם - מישהי שמעולם לא פגשת. אם תבחרי לקרוא את מאד-ויין, בבקשה אל תשאלי את עצמך מה זה אומר. ואז ברגע שתקראי את המילים השחורות שלי על גבי דף לבן, כתבי לי וספרי את הבנותייך. מתה כבר לשמוע מה את חושבת. טרין.